יעקב שלום.

להלן מהלך המחלה שלי בתמצית.

1. הגילוי הראשוני נעשה בבדיקת דם שיגרתית בגיל 50 אותה ערך לי רופא המשפחה.

ליותר ויותר אנשים איתם אני משוחח בנושא, עולה הנקודה הזאת ככשל הראשון ! בדיקת ה-PSA לגילאי 50+ אינה חלק משיגרת הבדיקה אצל רופאי משפחה רבים, אולי בהנחיית הקופה או מתוך חוסר מודעות.

2. בדיקת הביופסיה שערכתי ותוצאתה, וכן בדיקת ה-MRI שהצלחתי לעשות, הובילו אותי להחלטה, שטיפול רדיותרפי מתאים לדעתי יותר מביצוע כריתה רדיקלית לה היה לי כבר תאריך, הייתה זו הפעם הראשונה בה חשתי את החובה להחליט בעצמי היות שהאורולוג והאונקולוגית שטיפלו בי, משכו כל אחד לכיוון שלו, והחרדה מהאין-אונות המלווה את הניתוח בגילי הצעיר יחסית, הטתה את הכף.

גיסי המבוגר ממני בכ-15 שנה, עבר טיפול זה כשנה לפני לאחר PSA גבוה מאוד (בסביבות 100) ויכולתי לעקוב מעט אחרי תופעות הלוואי מהם סבל ולראות שהשד איננו נורא.

3. הטיפול הרדיותרפי, לווה בטיפול הורמונאלי, כדורי קזיודקס, ו-3 זריקות לוקרין. כ-4 חודשים לאחר תום הטיפול ההורמונאלי חזרתי לאוני. לאחר כשנת מעקב החל ה PSA לעלות שוב והגיע לרמה של 6. בנקודה זו הציעה לי האונקולוגית לערוך סבב זריקות לוקרין נוסף. גם כאן לאחר חודשים ספורים לאחר הטיפול חזר אלי אוני. לצערי, כשנה אחר כך, שוב החל ה-PSA לטפס, והאונקולוג החדש אליו עברתי לטיפול, יעץ לי לבחון טיפול קריותרפי, המתאים למטופלים כמוני שעקב העובדה שעברו טיפול קרינתי, האופציה הניתוחית אינה מעשית עבורם, מה גם שהטיפול הקריותרפי, וההסברים אותם קיבלתי מד"ר ציטרון המנתח, נראו לי כפתרון מצוין למצבי.

4. את הטיפול האמור ערכתי בינואר 2010, ואני כחצי שנה אחריו. תופעות הלוואי היו בהחלט נסבלות, וכחודש לאחר הטיפול חזרתי לעבודתי, אם כי זמן ההחלמה המלא מגיע לאט לאט.

5. הנושא איתו אני מתמודד היום הוא נושא הזיקפה. בכל מהלך הטיפולים שעברתי, לא העלה אף גורם טיפולי, צוות האונקולוגים, רופא המשפחה, צוות מכון דווידוף בו עברתי את הרדיותרפיה, וצוות בית החולים ברזילי בו ערכתי את הקריותרפיה, את חשיבות הטיפול בנושא הזיקפה ודחיפותו, כדי לשמר יכולת זו לעתיד. הדבר עלה רק במפגש בקבוצת התמיכה של לני ע"י ד"ר טל, והמפגש הראשון שלי איתו היה כ-3 חודשים לאחר הניתוח. הטיפול שהוא הציע היה בנוסף לכדורי הסיאליס, להשתמש בזריקות לפין כדי לעורר את הזיקפה, דבר שניסיתי 5-פעמים בהצלחה חלקית מאוד, ואני עומד לנסות כעת שימוש במשאבה לצורך זה. לדברי ד"ר ציטרון שערך לי את הקריותרפיה,הפגיעה בעצבים האחראים על הזיקפה בטיפול זה היא זמנית, ואמורה לחזור כעבור כשנה וחצי.

ד"ר טל הדגיש בפני שהתמנה ארוכה כזאת ללא טיפול תומך יכולה להביא לניוון של הפין שלא יאפשר זיקפה בעתיד, ולכן יש לטפל בנושא במלוא הדחיפות. עלי לציין שד"ר טל לא טיפל בעבר במטופלי קריותרפיה, וגם לשימוש במשאבה יש לו מספר מטופלים מצומצם. בשיחה שערכתי עם אחד מקבוצת התמיכה בנעזר בזריקה, הוא ציין בשמחה שהטיפול בדרך זו עזר לו מאוד. כאמור, אני אמור לקבל בימים הקרובים את המשאבה, ואשמח אם טיפול זה יצלח.

6. קצת בהדחקה, אני משתדל לזכור שסרטן הערמונית שלי לא בהכרח עבר מן העולם, ואת בדיקת ה-PSA הבאה שלי אני אמור לערוך בעוד כחודשיים.

7. כאחד שדרש מכל חבריו לוודא שהרופא שלהם כולל את בדיקת ה-PSA בבדיקות הדם השיגרתיות שלהם, וכולנו כבר בגיל "המתאים", אני יותר מאשמח לשוחח עם כל אחד שיבקש ולהביא בפניו את ההתלבטויות, וההחלטות שעשיתי. לי לצערי לא הייתה בראשית הדרך אפשרות של שיחה מסוג זה, אך אשמח להעניקה לאחרים.

בברכה,

אריה שניר

054-8109001

[email protected]

אודות המחבר