הקדמה

הפעם הראשונה ששמעתי מרוב שפרד הייתה לפני שבעה חודשים. נדהמתי מהעצב והכבדות שבקולו. מספר ימים לאחר מכן רוב ואשתו בתיה הגיעו אלי לביקור.

לא הכרתי את הרכב שחנה ליד ביתי אולם מיד כשיצא מהרכב וראיתי את האיש העצוב הזה הבנתי שזה רוב.

במהלך ששת החודשים האחרונים תוך נחישות ואומץ, רוב הצליח להביס את אויבו, וחשוב יותר הוא השכיל לקבל את מחלתו. באמצעות קבלת יעוץ והתבוננות תוך עצמית הוא אינו האיש העצוב והמדוכא שפגשתי לפני מספר חודשים.

רוב ובתיה חזרו למסלול חיים רגיל, נוסעים למקומות שונים באירופה לצורכי עבודה ובדרך כלל נהנים מכוחותיהם המחודשים למצות כל דקה בחייהם.

אנו כולנו יכולים ללמוד מרוב מנחישותו ומכוח רצונו לא לתת לסרטן להביס אותו.

כל הכבוד רוב שפרד.

ספטמבר 2005

לני הירש

רוב (ז"ל) נפתר מהמחלה בפברואר 2007

חודשי המחלה הראשונים שלי

שמי רוב שפרד. אני בן 53. אני סקוטי אך אשתי בתיה ישראלית. במהלך השנים האחרונות חילקנו את זמננו בין שתי המדינות. אני מתעסק בטכנולוגיה בתחום הטלוויזיה, עיסוק אשר גרם לי להעדר רבות מישראל.

אני מחשיב את עצמי כגבר עם כושר גופני טוב, אני צמחוני למעלה מ- 25 שנה למעט מאכלי ים מדי פעם. אני רץ, עושה סקי, קצת יוגה, משחק גולף – כולם חשבו אותי למר בריאות. בעסקים הייתי תחת לחץ רב במשך שנים, אולם לפני 3 שנים החלטתי לשנות את חיי ולוותר על תפקיד בכיר בחברה גדולה על מנת להשיג איזון בחיי. מאז יש לי עסק עצמאי משלי.

יש לי היסטוריה משפחתית של סרטן הערמונית. אבי בן 81, חולה בסרטן הערמונית כבר 13 שנה. לאמי היו 6 אחים, 2 מתוכם נפטרו מסרטן הערמונית. לכן, מבלי להיות יותר מדי חרד,  בצעתי בדיקת PSA שנתית מאז היותי בן 49. בדיקות מסודרות אינן נהוגות בבריטניה ולכן הצטרכתי לבקש במיוחד לאור ההיסטוריה המשפחתית. כל שקבלתי היה בדיקת PSA, לא בדיקת ידנית. אז, חשבתי כי זה מספיק.

מאז היותי בן 49 תוצאות הבדיקות היו 2.2, 2.4, 2.7. איש לא חשד שהייתה בעיה ואכן, במדינות רבות אלו תוצאות בנורמה.

שנה שעברה שמתי לב כי אני הולך לשירותים לעיתים תכופות יותר מבעבר, אך חשבתי שזה תוצאה של יותר מדי כוסות קפה וכן בשל תאונה בעבר. בנובמבר/דצמבר 2004 חשתי כאב חד כגון דקירות באגן. הלכתי לרופא המשפחה באדינבורו. הוא נתן לי אנטיביוטיקה והפנה אותי לאורולוג.

גלגלי מערכת הבריאות בבריטניה עובדים לאט כך שהגעתי לאורולוג רק ב- 20.1.2005 ואז הכאבים כבר נעלמו ובאמת בתחילת הביקור אצל הרופא הכל נראה בסדר. בקשתי לבצע PSA, הוא שלח אותי לבצע את הבדיקה בקופת חולים שלי אבל החליט לבצע בדיקה ידנית רקטאלית. תוך 30 שניות, חיי השתנו לחלוטין ולצמיתות כאשר הוא אמר לי שהוא חושב שיש לי סרטן הערמונית בשלב מתקדם להערכתו T3C , ובלוטת הערמונית מוגדלת קשה וגושית. הוא מיד הפנה אותי לביופסיה.

איני יכול לתאר את מה שהרגשתי ב- 24 השעות לאחר מכן. אני רק שמחתי שבתיה הצליחה לעלות על טיסה ולהגיע לאדינבורו כבר למחרת בבוקר. מה שהיה מזעזע יותר הוא שלקח יותר משבועיים לבצע את הביופסיה ועוד שבועיים וחצי לקבל את התוצאות. אף אחד לא צריך לעבור תקופת מתח כזו – חברי הישראלים שמקטרים על מערכת הבריאות – אנא שימו לב!

התוצאות חזרו עם גליסון 3+5=8 ו- PSA 8.8. מיפוי עצמות שנעשה אחר כך היה נקי אך MRI הראה 3 בלוטות לימפה באגן חשודות וכן חדירה לשק הזרע.

הפגישה עם האורולוג בסקוטלנד עם תוצאות אלה לא הייתה מעודדת. ההמלצה היתה טיפול הורמונלי עם הקרנות ותוחלת חיים צפויה של 5-8 שנים. והבנתי שאיכות החיים שלי לא הולכת להיות טובה. היינו שבורים, מעין שילוב של הלם, חרדה, אי אמון, חיי נראו לי הרוסים והעתיד שחור.

מאחר והייתה לנו האופציה טסנו מיד לישראל והתחלנו אותו תהליך של אבחון, בהתחלה היינו אצל פרופ לינדנר שהפנה אותנו לפרופ אבישי סלע- אונקולוג באסף הרופא. הלכנו גם לראות את ד"ר סימון (אונקולוג המתמחה בהקרנות) בתל השומר.

בהתחלה הייתה תקווה מאחר וההתפשטות נראתה מאוד התחלתית ופרופ' סלע החליט להכניס אותי לפרוטוקול חדש שכלל 4 טיפולים של TAXOTERE ו – ESTRAMUSTINE לפני כריתה מלאה של בלוטת הערמונית. למרות הסיכונים הכרוכים בכך,  זו נראתה האופציה הטובה יותר להשגת תוחלת חיים ארוכה. לצערי המצב החמיר. צילום CT הראה שלא רק בלוטות לימפה באגן נגועות אלא גם 3 נוספות במעבר לבית החזה. כריתת הערמונית כבר לא הייתה אופציה יותר וגם האפשרות לקבל הקרנות מסוג IMRT נראה חסר טעם לאור ההתפשטות האגרסיבית של המחלה.

העתיד נראה כטיפול הורמונלי עד שייכשל ואז מה?

אולם, אז כבר עשינו מחקר בעצמנו על אפשרויות טיפול וקראנו חומר רב. ונראה היה שהדרך הטובה ביותר לתקוף מחלה תוקפנית הוא בטיפול אגרסיבי. יותר ויותר קראנו חומר על ההשפעה של TAXOTERE ואכן פרופ' סלע אמר כי הפרוטוקול שציינתי אכן ממש גורם להורדת שלב התקדמות המחלה למרבית חוליו. רציתי להכות בסרטן חזק ונראה לי הגיוני להשתמש בכל התחמושת הכבדה בשלב בו הייתי עדיין בכושר ויכולתי לסבול והגידול לא התפשט ללא שליטה.

שוחחנו על כך עם פרופ' סלע, הוא טען כי יש מעט מאוד נתונים המעידים על הצלחת גישה זו אך גם הוא חשב שזה יעזור לי והסכמנו על כימותרפיה מיד, TAXSOTERE כל שלושה שבועות, יחד עם טיפול הורמונלי במקביל של CASODEX 50MG  וזריקת ZOLADEX כל שלושה חודשים.

מאוד מפתה לומר כי המצב השתפר מיד. אך לא. הייתי בתוך הטיפול אבל לא ידעתי איך הוא משפיע. ידעתי שאני מרוויח זמן ולא ידעתי כמה כמובן. השפעת ההורמונים הייתה מוחצת בהתחלה, גלי חום, תנודות רגשיות קיצוניות. חשתי כאילו אני בוחן את כל חיי שלב אחר שלב. בתיה נזקקה לסיוע לפחות כמוני אם לא יותר.

חיפשתי סיוע בדרכים שונות, בעיקר בתחום הרגשי והנפשי. פגשתי את לני ואיצי מקבוצת התמיכה בצפון, שהיו תמיכה גדולה בניסיון לייצב את חיינו ובמתן עידוד. השתתפנו בסדנה לחולי סרטן ובני זוגם. התחלתי לעשות יוגה רפואית והלכתי לפסיכולוגית קלינית. במשך זמן מה לא יכולתי לישון ונתקפתי בהתקפי חרדה. לקחתי כדורי שינה, כדורים נגד חרדות ולבסוף שוכנעתי לקחת כמות קטנה של תרופה נגד דיכאון בשם EFFEXOR.

חודשיים לאחר מכן (לאחר 3 טיפולי כימותרפיה) עשיתי צילום CT, מיפוי עצמות וצילום חזה. לא היו לי ציפיית שהתוצאות תהינה טובות. למרות שעבדתי על כל מיני בעיות אישיות, התחלתי בהדרגה להרגיש כל מיני כאבים בגוף.

בתיה הלכה לקבל את תוצאות ה- CT. היא התקשרה ואמרה "אתה הולך למות". חדשות רעות?? "כן, כי אני הולכת להרוג אותך על כל מה שעשית לי. ה- CT שלך נקי מגרורות מחוץ לערמונית". מיפוי עצמות לצילום חזה כמוהן היו נקיים לחלוטין.

הרופא שלי רק מאמין למה שהוא רואה בעצמו. בפגישה לאחר מכן הוא בדק אותי ואמר שבלוטת הערמונית שטוחה ואינה גושית יותר ואכן רוב בלוטות הלימפה המוגדלות חזרו לגודל נורמלי, רק 2 נותרו קצת גדולות. היו אלה חדשות טובות.

לאט לאט התחלתי להרגיש יותר טוב. המחשבות קצת הסתדרו בראש. עכשיו נטלתי רק EFFEXOR ולאט התחלתי להוריד גם את המינון של זה. התחלתי לצחוק שוב ויחסנו שבו למצבם הרגיל. היוגה, הפסיכולוגית, הסדנה לחולי סרטן וחברים עזרו בתמיכה שלהם והרגשתי שיש חיים עדיין לפני. חזרתי לעבוד שוב ולמזלי אני יכול לעבוד מהבית רוב הזמן.

יותר מכך, השפעת ההורמונים וה- TAXOTERE החלה להתמתן. הפסקתי עם תופעות הלוואי החמורות של ההורמונים. היו לי קצת פצעים בפה ועייפות בהתחלת כל מחזור כימו, נפיחות מהכימו אבל הכל נראה בשליטה. מאחר וחבשתי כובעי קרח קרים במהלך הטיפול גם לא נשר לי השיער כל כך.

הרגשתי מספיק חזק לנסוע לחול בשבוע האחרון של כל מחזור כימותרפיה. בתי הבכורה הגיעה לארץ והלכתי לשחות בים כל יום. פעם אפילו רצתי על מכשיר ריצה בחדר כושר 5 קילומטר. החיים נראו שוב בצורה בלתי צפויה נורמליים, למעשה טוב יותר מנורמלים, מאחר וכל יום נראה יקר ורוב הדברים שדאגתי בעבר בגללם או שהתחרטתי עליהם נראו כעת לא רלוונטים. ניקוי הרבה פסולת בראשי התרחשה מהר.

כעת חלפו קצת יותר מ 6 חודשים מאז שאובחנתי. לפני ימים אחדים קבלתי שוב תוצאות של CT. הפעם פרופ' סלע הצהיר שאני נקי לחלוטין מגרורות והערמונית שלי כמעט בגודל נורמלי. ה- PSA האחרון שלי היה 0.19. אבל, היום אני יודע הרבה יותר ומספיק בשביל להיות זהיר. זוהי מחלה קשה ואצטרך לחיות אתה כל חיי. אני מרגיש למרות זאת שיש לי סיכוי לאורך חיים נורמלי עם איכות חיים רגילה. לא משנה מה אעשה, זה עלול לחזור שנית בשלב כלשהו בחיי אבל באמצעות מחקר באינטרנט והשתתפות בכל מיני קבוצות דיון  אני מודע לכך שהאפשרויות לטיפול רק מתרבות כל שנה ואני יוצא מתוך הנחה שאם אחזיק מעמד 8-10 שנים, לא אמות מזה. ישנם המון אנשים עם סרטן בלוטת הערמונית מפושט בעולם אשר השיגו נסיגה מוחלטת במחלה.

אני נמצא כעת במחזור השמיני של הכימותרפיה.  זה נהיה קשה יותר ויותר. אבל נותרו לי רק שניים. מחשבותיי כעת מופנות למה הלאה. אני כרגע מתכנן את המשך חיי ואת המשך הטיפול.

אני צופה שאפסיק את הטיפול ההורמונלי בתחילת שנה הבאה ולעבור לטיפול הורמונלי חלופי. אולם אני גם חושב על טכניקות אחרות לשפר את הסיכויים שלי , אולי טיפול פוטו-סינטזי חדשני שהומצא בישראל במכון ויצמן וכעת בניסוי בעולם. אני צריך לערוך מחקר רב.

אני מרגיש מחוזק מהצורה בת התמודדתי עם זה מנטלית ופיזית. אני חושב שאני אדם טוב יותר מכל מה שקרה לי.

מה למדתי עד עתה ממסע זה:

  • קח את הטוב ביותר. יש בפי תשבחות רבות על רמת האונקולוגיה והטיפול בכלל בישראל, זאת כמובן אם יש לך את הרופא הנכון. יש כאן רשת תמיכה המאפשרת לקבל את ההחלטות הנכונות. אתה זקוק לטוב ביותר אם יש לך מחלה מתקדמת, ואתה זקוק לאונקולוג, לא רק אורולוג.
  • קח פיקוד על גורלך.  אלה הם חייך,תרגיש טוב יותר אם תהיה פעיל בכל זה ולא רק פסיבי. הרופאים בלאו הכי לא מסכימים בינם, כך שהאדם היחיד שיכול להחליט מה נכון בשבילך הוא אתה. יש מאגר מידע שלם העומד לרשותך.
  • הכה חזק ומהר במחלה. אישית אני המום מאי הרצון של רופאים רבים לתת כימותרפיה מיד עם גילוי המחלה. אחרי הכל,  כך מטפלים בסרטן השד עם תוצאות טובות. נכון הוא כי אני בר מזל וניסיוני עם כימותרפיה לא היה קשה כל כך ולא תמיד כך הם פני הדברים. אולם, אני יודע כי ישנם מקרים רבים כאלה במיוחד הצעירים שביננו.  שמתי לב כי מספר הרופאים הנותנים כימותרפיה בשלב מוקדם בגילוי המחלה עולה. ההגיון במתן כימותרפיה חזקה בעת שהגידול אינו מפושט כל כך, נראה לי חד משמעי. יצוין כי איני מקבל טיפול משולב בשלב זה.  נראה כי כל שבוע יש חדשות על הצלחת טיפולים ניסיוניים של TAXOTERE בשילוב של סוגי כימותרפיה אחרים ואפילו עם ויטמין D.
  • זמן לחשוב.  נראה לי כי לטיפול כימותרפי ראשוני יש יתרון נוסף. סרטן בלוטת הערמונית מתקדם אינו כולל החלטות קלות בין אי הודאות ביעילות הטיפול ובין פוטנציאל איכות החיים עם תופעות הלוואי, לנגד ההשפעה שיש על מחלה בסיכון חיים. טיפול כימותרפי מיידי יחד עם הורמונים אפשר לי לתקוף את המחלה בצורה אגרסיבית כפי שהייתי צריך אך יחד עם זאת בצורה שלא תותיר תופעות לוואי תמידיות. ברור לי כי שיפרתי את מצבי בצורה ניכרת תוך מתן זמן לחשוב ולעבד את כל הנושאים האישים שלי והבנת האופציות העומדות לרשותי יותר. עצם התקדמות הטיפול בצורה כל כך טובה,  נתן לי גם סיכויים טובים יותר שהטיפולים הבאים יהיו מוצלחים גם כן. בעצם לקיחת טיפול זה לא פסלתי שום אופציה אחרת.
  • זה רק ישתפר. עברתי את המשבר הגדול בחיי. לא ראיתי שום מוצא מהסיוט האישי שלי אך מספר חודשים לאחר מכן אני יכול לומר כי לעולם לא הרגשתי יותר מרוצה וממוקד. אל תהססו לקבל עזרה. אני עדיין עושה יוגה, פסיכולוגית וכו'. וזה עוזר לי. אני עדיין מעבד דברים, זה רק נהיה יותר קל. אני יודע מאחרים ואני מתחיל לראות זאת עצמי, שלעזור לאחרים יכול לסייע לך עצמך ואף להרגיע.

אינני יודע מה יביא העתיד, או כמה זמן יש לי. אף אחד במסע זה אינו יודע. אך יש עתיד ויש חיים לכל אלה המתמודדים עם מחלה זו.

רוב שפרד

אודות המחבר