מיומנו של מנותח


שמי אמיר שפירא, יליד הארץ, גילי 73 שנה.

לפני חצי שנה, לאחר שעברתי ביופסיה של הערמונית, ובדיקת psa., נמצא כי אני לוקה בסרטן הערמונית (גליסון 4+3=7, וpsa=   6.6  ).

ב- 12.5.2009 עברתי ניתוח להסרה רדיקאלית של הערמונית, שבוצע בשיטת לפרסקופיה ע"י ד"ר ארנון קרונגרד, במיאמי – ארה"ב.

אני מוצא חובה לעצמי לפרסם את סיפורי, במטרה אחת ויחידה: להוסיף תרומה קטנה וצנועה משלי, למען חולי סרטן הערמונית המצויים בשלב בו הם מתלבטים לגבי דרך הטיפול במחלתם, ואשמח אם תינתן לי ההזדנמות להביא דברי אלה לידיעתם, באמצעות אתר זה.

אני רוצה להאמין כי השיקולים שהביאוני להחלטה על ניתוח כריתת הערמונית בדרך ובמקום שבחרתי לבצעו, וכן, ובעיקר – תאור תחושותי וחוויותי לקראת הניתוח ולאחריו, עשויים להוות מרכיב בעל משמעות בבחירת דרכם של חולי סרטן הערמונית אל החלמתם.

דומני כי תאור ההרגשה הגופנית ווהחוויה הנפשית של חולה, שחזר לא מזמן מניתוח כזה – עשוי להיות  משמעותי מאד במערכת שיקוליו של חולה סרטן הערמונית בשלב ההתלבטות. חוויות אלו ברצוני להביא לידיעת ציבור חולי סרטן הערמונית, כל עוד הן טבועות בי וטריות בזיכרוני, ובעודי בעיצומו של שלב ההחלמה; כמו כן אהיה נכון לשתף בכך כל חולה שיהיה מעוניין להתקשר ולשוחח עמי.בנושא זה.

שלב איסוף הנתונים, השיקולים וההחלטה

לאחר שנמסרו לי ולאשתי תוצאות הביופסיה שנערכה ביום 26.2.2009, עברתי עוד שתי בדיקות: מיפוי עצמות ו – c.t. בטן, קיימתי שתי התיעצויות עם רופאים בכירים לגבי דרך הטיפול המועדפת במצבי.

יועץ אחד (אונקולוג) הציע לי טיפול הורמונאלי, וטען כי בגילי ובמצב המחלה, ניתוח אינו בא בחשבון;

יועץ שני (אורולוג), הסביר, כי בדר"כ לא נוטים לנתח חולה בגילי, ובגיל 75 אין מנתחים כלל.

יחד עם זאת – גם אם אחליט על ניתוח, הזמן המינימאלי לקבלת תור לניתוח בארץ הינו 3 חודשים לפחות.

גם טיפול בשיטת הברכיתרפיה אינו מתאים לשלב המחלה שלי.

ביקרתי בקבוצת תמיכה לחולי סרטן הערמונית, שערך לני הירש בפרדס חנה, ובה שמענו לראשונה על ניתוח להסרת הערמונית בשיטת הלפרסקופיה, ועל ד"ר ארנון קרונגרד, ישראלי שמנתח בשיטה זו מזה עשור, וגם על חולה מישראל שעבר ניתוח כזה אצלו לפני חודשים ספורים. יצרתי עמו קשר מיידי וקיבלתי מידע נלהב על הניתוח, שעבר, כמעט ללא כאבים, על ההתאוששות  המהירה לאחר הניתוח, ועל אישיותם המיוחדת של ד"ר ארנון קרונגרד ואשתו רותי, (שאכן ליוו את שהותנו במיאמי בדאגה ובמסירות במשך כל תקופת היותנו שם).

לקחתי בחשבון שהאיש עמו שוחחתי הוא בשנות החמישים לחייו, ושהתפתחות המחלה אצלו נמוכה משלי (אם זכרוני אינו מטעני – גליסון 6 =3+3).

בנוסף לנ"ל צברתי מידע  נוסף וחשוב על דרכי הטיפול השונות, על התאמתן למצבי המחלה השונים, ועל היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן – באמצעות מאמרים באינטרנט.

שקלול המידע  וקבלת ההחלטה:

א.הגעתי למסקנה, שיש למצות את הסיכוי שהתפשטות תאי הסרטן לא יצאה מגבולות הערמונית, ולפיכך

יש לבצע ניתוח כריתה; גם אם יתברר בהמשך כי יש צורך בטיפולים משלימים.

ב.הערכתי שעלי לבצע את הניתוח ללא דיחוי, ובשיטה שתחסוך ממני כאבים ותקופת החלמה ממושכת.

צרפתי לשיקול זה גם את גילי, ואת העובדה שעברתי לפני 13 שנה, דום לב וניתוח מעקפים.

המסקנה שהגעתי אליה: הטיפול המתאים עבורי הוא ניתוח בשיטת לפרסקופיה או באמצעות  רובוט

(דה- וינצ'י).

ג. למדתי כי אמנם נערכים ניתוחי לפרסקופיה בישראל (ביה"ח וולפסון) וניתוחי רובוט (הדסה ירושלים), אך

אין להשוותם עם הניסיון העצום, ונתוני ההצלחה שיש לד"ר ארנון קרונגרד במיאמי, המתמקד אך ורק

בניתוחי  כריתת ערמונית; גם לא הייתי מוכן לקחת את הסיכון הכרוך בתקלה מכאנית או אחרת, בניתוח

המבוצע כל  כולו בידי רובוט.

ד.מכלול השיקולים הנ"ל גברו גם על השיקול הכספי, (ההוצאה הכוללת טיסה, שהייה והוצאות הניתוח והאישפוז: 33,750$) שהיה לגמרי לא מבוטל מבחינתי, ובעיקר, משהסתבר לנו ממש לפני הטיסה, כי חברת הביטוח החליטה להתנער מאחריותה לגבי תשלום הוצאות הניתוח.

רשמי וחוויותי – תאור מסכם

אחלק את דברי הסיכום שלי לשניים:

ראשית – הרגשתי הפיזית והתרשמותנו (שלי ושל אשתי, שלוותה אותי במסע) הקשורות לניתוח, בעקבות הניתוח ובראשית תהליך ההחלמה שלאחריו;

ושנית – חוויותינו כפי שנצטברו במשך עשרת ימי שהותנו במיאמי, ובעיקר – החוויה האנושית, הבלתי נשכחת מהמפגש ומהקשר שנוצר בינינו, עם בני הזוג  ד"ר ארנון ורותי קרונגרד.

א.ההתרשמות הראשונה, שהחלה עוד לפני יציאתנו מישראל, נוצרה בעקבות התדריכים המפורטים והמדוייקים שקיבלנו מרותי, המנהלת האדמיניסטרטיבית של "מכון קרונגרד".

קיבלנו תמונה מדוייקת ואמינה מה צפוי לנו, החל מרדתנו מהמטוס, ובכל יום עד למועד הניתוח.

יומיים לפני המועד נתקיימה שיחה מקדימה ביני לבין ד"ר קרונגרד, שבה נשאלתי לגבי ההיסטוריה הרפואית שלי ולגבי העדפותי במצבים הקשורים למהלך הניתוח.

למדנו גם כי כל הצוות הרפואי שיטפל בי במהלך הניתוח ובמשך שהותי בביה"ח, הוא צוות קבוע,  הנבחר בקפידה ע"י ד"ר קרונגרד אישית.

למחרת, לקחה אותנו רותי במכוניתה לבית החולים, לצורך מילוי טפסים ותשלום.

התרשמנו מאד מהסדר,היעילות, והאדיבות של עובדי המינהלה, וגם – מהניקיון המופתי של ביה"ח.

התרשמות זו אך התחזקה למחרת בבוקר, יום הניתוח. הכנתי החלה בשש בבוקר ע"י הצוות המיוחד; בזה אחר זה וללא שיהוי מיותר נערכו לי בדיקות, גילוח, חיבור ברנולה והחדרת חומר טשטוש.

בשלב זה נפרדתי מאשתי והוסעתי על אלונקה לחדר הניתוח, אך נרדמתי בדרך אליו ולא ראיתיו כלל.

הניתוח נמשך כשלוש שעות: במהלכו, ועד שהתעוררתי בחדר ההתאוששות, ישבה רותי לצד אשתי, כדי לא להשאירה בבדידות עם החרדות הנלוות במצבים כאלה.

מחדר ההתאוששות הועברנו לחדר שיוחד לנו; לאשתי הובאה מיטה מתקפלת שהוצבה ליד מיטתי, והיא שהתה לצידי באותו לילה, עד למחרת בשעות הצהרים המוקדמות, שאז שוחררתי מביה"ח, ורותי הסיעתנו למלון ברכבה.

במהלך שעות שהייתי בביה"ח קיבלתי מיידית, לבקשתי, בסך הכל 3 כדורים נגד כאבים (דוגמת אקמול אצלינו), לאחר שנתבקשתי בכל פעם, לדרג את עצמת הכאב על סולם דרגות שבין 1 – .10.

עם יציאתנו מביה"ח צויידתי ב – 3 ערכות קטטר (אחת – לשהייה במלון ובבית, ושתיים, קטנות יותר, לצורך הטיסה הביתה, ולניידות.

תנאי המלון המצויינים ומצבי הגופני אפשרו לי התארגנות אישית מלאה בכוחות עצמי כבר מרגע שחזרנו למלון.; כעבור עוד יומיים, כבר יצאתי ברכב המלון לסיור בקניון הסמוך, ולסיור רגלי בפארק הגולף המקיף את המלון.

הטיסה חזרה לישראל (2 מטוסים וחניית ביניים) עם קטטר, חייבה אותי לגשת לשירותים בערך אחת לשעה עד שעה וחצי. חששתי לא מעט מפניה, ואולם, הסתבר שלא היו לי בעיות מיוחדות, על אף שטסנו במחלקת תיירים.

חשוב:הסדרנו מראש עם חברת הנסיעות שבחניית הביניים חזרה, יעמוד לרשותי דייל וכסא גלגלים. סידור זה, שפעל ללא דופי, הקל עלי מאד, ואפשר לנו גם לעקוף את כל התורים, ולחסוך הליכה מהירה וממושכת בנמל התעופה,

ביום העשירי שלאחר הניתוח, הוצא הקטטר.

כשלושה וחצי שבועות מאז הניתוח, כבר חזרתי לאיתני כמעט מכל בחינה שהיא, למעט בעיות שליטה על סוגר שלפוחית השתן, (בעיה זו מתלווה לכל ניתוח כריתת ערמונית, והוסבר לי, כי משך ההחלמה ממנה – אינדיבידואלי ונע בין מספר ימים למספר חודשים).

בשלב זה מלווה את תהליך החלמתי ד"ר אילן גרינוולד, סגן מנהל המחלקה האורולוגית בביה"ח רמב"ם בחיפה, הקשור בהסכם לעניין זה עם מכון קרונגרד במיאמי.

ב.את תיאור הרגשותינו במהלך עשרת ימי שהותנו במיאמי אוכל לסכם בנוסחה: "כיצד ניתן להפוך אירוע טראומטי לחווייה אנושית מרתקת"; ארנון ורותי קרונגרד, (ישראלים המדברים עברית על בוריה) –  הפכו בימים אלה ליקרים לנו, ממש כבני משפחה;

מרגע יציאתנו מנמל התעופה במיאמי, חיכתה לנו אשה שנשאה שלט: "שרה ואמיר שפירא", לקחה מידינו את המזוודה, והוליכה אותנו למכונית מפוארת, שהסיעה אותנו ישירות למלון, שרותי קרונגרד הזמינה עבורנו מראש. (זהו מלון מפואר המוקף פארק ענקי המשמש גם כמועדון גולף לעשירי מיאמי,  החדר – ענק ומצוייד, הועמד לרשותנו במחיר זול יחסית של פחות ממאתיים דולר ללילה, בתוקף הסכם בין מכון קרונגרד להנהלת המלון , עבור חולים שאינם תושבי העיר).

למחרת הגיענו, בשעות אחר הצהרים, באה רותי למלון, ולקחה אותנו לסיור מקיף במכוניתה הפרטית, סיור שנמשך כחמש שעות ברחבי מיאמי, ואף אכלה בחברתנו ארוחת ערב, ברחוב מסעדות יוקרה בעיר. מדי יום ביומו צילצלה לחדרנו במלון לברר מה שלומנו, כיצד התמקמנו, ומה חסר לנו. מדי פעם באה לבקרנו והביאה חטיפים וממתקים. גם ד"ר קרונגרד בא לבקרנו פעמיים במלון, והתעניין בפירוט במצבי והרגשתי לאחר הניתוח.

ביום טיסתנו חזרה הביתה, רותי הסיעה אותנו במכוניתה לנמל התעופה, ובימים הראשונים שלאחר הגיענו ארצה הם התקשרו לביתנו כמעט מידי יום לברר מה מצבי, ובאילו תחומים חלה התקדמות בתהליך החלמתי.

המפגש והשהיה בחברתם ובחסותם, הדאגה, החום והקירבה שהעניקו לנו – היו לנו כמתנה משמים, שלא ציפינו לה;

שני אנשים יקרים אלה אכן גרמו לנו אושר בל ישוער, ואמונה מחודשת בטבע האדם.

אמיר שפירא.

אוגוסט 2009

ליצירת קשר:

טלפקס: 04-6371480

נייד: 052-2852483

דוא"ל: AMIRSHAP@WALLA.CO.IL



אודות המחבר