המסע שלי עם סרטן הערמונית

בגיל 56 הובחנתי כאשר בדיקת ה- PSA הראתה רמה של 14.

לאחר שנשלחתי ועשיתי בדיקת ביופסיה התוצאה שניתנה ע"י הפתלוגים היתה גליסון של (2+2) = 4.

בשנת 1996 עשיתי שוב הפעם בדיקת ביופסיה והתוצאה הראתה מספר גליסון הרבה יותר נמוך.

במשך 4 שנים נהגתי בפנטיות לגבי כל מה שאכלתי ולגבי ויטמינים ותוספי מזון שלקחתי.

אחרי ארבעת השנים האלה עשיתי בדיקת PSA אשר הראתה עליה חזקה לרמה של 34 .

את העלייה ברמת ה – PSA זקפתי לחובת המתח בו הייתי שרוי עקב שני אירועים שחוויתי.

האירוע הראשון היה פשיטת רגל של עסק והשני חיי נישואי אשר עלו על שרטון.

הרופאים נתנו לי טיפול הורמונלי למשך שנה ולאחר מכן נותחתי. לפי דברי רופאי הגידול הסרטני

היה מקומי, הקופסית היתה שלימה וללא חשש להתפשטות.

הדו"ח הפתולוגי לאחר הניתוח הראה מספר גליסון (3+7) =7.

כמה שבועות לאחר ניתוח כבר הייתי בשליטה מלאה בנתינת שתן ובעזרת כדורי "ויאגרה" ודומים

להם לא היו לי בעיות של אי תפקוד מיני.

בזמן שהותי בבית החולים אירחו לי לחברה בחדר שלשה גברים אשר עברו את ניתוח הכריתה הרדיקלי

כפי שאני עברתי. מתוך שיחות שהיו לי איתם נדהמתי לגבי חוסר הידע המוחלט שהם הפגינו בכל מה

שקשור במחלה ובתופעות הלוואי האפשריות לאחר ניתוח מסוג כזה. לי, כדובר אנגלית, לא היתה כל

בעיה לאסוף חומר, לחקור וללמוד לגבי המחלה. באותה תקופה לא היה הרבה מידע זמין באינטרנט

בשפה העברית.

ההתרשמות שלי מהמצב הקיים, כפי שתארתי, באותה תקופה הביא אותי למסקנה שיש לפעול על מנת

להגביר מודעות בציבור בנושא מחלת סרטן הערמונית. הקמתי קבוצת תמיכה בעיר חיפה ויותר מאוחר

בעזרת חברים נוספים הקמנו עמותה תחת השם – "חיים עם סרטן הערמונית". כיום לעמותה יש שתי

קבוצות תמיכה פעילות ברעננה ובירושלים ובתקופה של שנה העמותה מארגנת לפחות שלוש סדנאות

עבור גברים אשר יש להם בעיות שונות לאחר טיפול ראשוני. כיום חברים בעמותה 150 איש אשר

שילמו את דמי החברות השנתיים.

ועתה אמשיך את סיפורי לגבי המסע האישי שלי.

שלשה חודשים לאחר הניתוח שעברתי בדיקת ה- PSA הראתה רמה של 0.5 , ידעתי מיד שלא כל

תאי הסרטן הוצאו מתוכי.

אפשרויות הטיפול אשר עמדו לרשותי היו:

1. הקרנות.

באותה עת התגוררתי בחיפה והטיפול היה אמור להיות בביה"ח רמב"ם.

מדיווחים שהיו לי וממה שקראתי לגבי תוצאות של הקרנה בבית חולים, פסלתי את

סוג הטיפול הזה.

2. טיפול הורמונלי.

הייתי אמור לקבל זריקה כל שלשה חודשים.

עקב ניסיון קודם שהיה לי עם סוג טיפול כזה בו חוויתי תופעות לוואי, פסלתי גם את סוג הטיפול הזה.

3. טיפול הורמונלי, אבל הרבה יותר קל.

מדובר בכדורי קסודקס אשר תופעות הלוואי שלהם הן מועטות.

בתקופה של תשע וחצי השנים האחרונות אני משתמש בתרופה הזאת במינון של 150 מ"ג.

במשך תקופת הזמן הזאת עשיתי גם הפסקות, כאשר תקופת ההפסקה הארוכה ביותר היתה של 3 שנים.

בדרך כלל אני חוזר להשתמש בתרופה כאשר רמת ה – PSA עולה ל – 6.

אני חייב לקחת כדורי עזר בכדי להשיג זיקפה, אבל אני מרגיש שבהתחשב בגילי (70) זה סביר.

אני מודע לזה שבהמשך אהיה זקוק לטיפול יותר אגרסיבי, כי נושא איכות החיים מאוד חשוב לי.

דוא"ל: psa.cancer@gmail.com

אודות המחבר