טיפולים הורמונאליים בסרטן הערמונית מתקדם ו/או גרורתי

פרק זה דן בטיפולים הורמונאליים לחולים עם סרטן  ערמונית מתקדם.

מטרות הטיפולים ההורמונאליים – מטרת  הטיפול ההורמונאלי היא להפחית את זמינות הטסטוסטרון בגוף ובכך להביא לדיכוי המחלה.

נמצא כי הגורם המאיץ את התפשטות את סרטן הערמונית בגוף הינו הורמון המין הגברי, הטסטוסטרון. מרבית  הטסטוסטרון בגוף מיוצר באשכים וחלק קטן מיוצר בבלוטת יותרת הכליה.

1.    טיפולים הורמונאליים מקו ראשון


1.1. טיפולים בתכשירים אנטיאנדרוגנים. יש מספר שמות מסחריים לתכשירים אלה. הנפוץ ביותר הוא בקזודקס (Casodex®)  וכן תכשירים נוספים פלוטמיד ( Chimax® , Drogenil® ), וציפרוטרון אצטט (Cyprostat® ).

הטסטוסטרון, הורמון המין הגברי נקלט בתאי הגוף השונים דרך קולטנים (רצפטורים). הקולטנים הם מעין פתחים או שערים, שדרכם נספג הטסטוסטרון לתוך התאים.

כאמור, מטרת הטיפול ההורמונאלי למנוע את הזמינות של הטסטוסטרון. התכשיר (קזודקס למשל)  חודר לתאים, דרך הקולטנים, במקום הטסטוסטרון ובכך למעשה מונע את קליטת הטסטוסטרון בתאים.

הקזודקס מופיע בצורת גלולה הנלקחת ע"י החולה אחת ליום.

מינון מקובל- 50 מ"ג ליום אך לעיתים ניתן במינון 150 מ"ג ליום.

תופעות לוואי בעקבות השימוש בקזודקס

גידול מסוים של החזה. כאשר חולה מטופל  במינון של 150 מ"ג ליום יש לבצע הקרנות, במינון נמוך, לחזה לפני תחילת הטיפול בקזודקס, כדי למנוע גידול מוגזם של החזה. לנושא הזה יש להתייחס ברצינות ראויה שכן גידול החזה עשוי להיות אי נעימות גופנית ופסיכולוגית גדולה ובלתי הפיכה. מומלץ להתיעץ עם האונקולוג גם בנקודה הזו, לפני תחילת הטיפול.

1.2.  טיפול ב- LHRH Analogs(זריקת זולדקס או לופרון)

הטיפול ב LHRH Analogs-  מביא  להפסקת יצור הטסטוסטרון באשכים ובכך מביא לצמצום משמעותי של הטסטוסטרון בגוף.

LHRH Analogs הינה זריקה הניתנת לחולה בדרך כלל אחת ל-12 שבועות במינון 10.8 מ"ג ובגלל פעולתה ארוכת הטווח היא נקראת LA (Long Action). קיימת גם זריקה הניתנת  אחת ל-4 שבועות.

על מנת למנוע תופעה הנקראת לבלוב הגידול (Tumor Flare)   [הסבר על תופעה זו תמצא בסוף הקטע הזה]  על החולה לקבל טיפול בקזודקס לפחות שבועיים לפני הזריקה הראשונה של LHRH Analogs.

בדרך כלל הטיפול ההורמונאלי הראשוני שמקבל חולה  סרטן הערמונית גרורתי הוא טיפול הורמונאלי משולב הכולל את הקזודקס במינון של 50 מ"ג ליום ושבועיים לאחר מכן את הזריקה הראשונה של הזולדקס. בהמשך מופסק הטיפול בקזודקס והחולה ממשיך להיות מטופל בזריקת זולדקס בלבד בתדירות של אחת ל-12 שבועות. (חולים עם גרורות בעצמות מקבלים גם תכשיר הנקרא  "זומרה", שהסבר לגביו ניתן בהמשך, אך זה אינו במסגרת הטיפול ההורמונאלי).

לעיתים קורה שחולה המטופל בקזודקס  וה-PSA אצלו עולה. המשמעות של זה היא שהתאים הסרטניים מתרבים בגוף.  מסתבר שהתאים הסרטניים שנמנע מהם טסטוסטרון הופכים את טעמם מתחילים להשתמש בקזודקס כמזון לעצמם במקום הטסטוסטרון. בעצם התכשיר שעד עכשיו גרם לדיכוי הסרטן פתאום עכשיו הופך את עורו ומעכשיו הוא ממריץ את התפשטות הסרטן.  במצב זה יש להפסיק באופן מיידי את השימוש בקזודקס. עצם ההפסקה הזו עשויה להביא להורדה זמנית (עד מכסימום של שלושה חודשים) ברמת ה-PSA.

סיבוך פוטנציאלי אחד של ה-LHRH Analogs היא צמיחה זמנית מוגברת של הגידול. אפקט זה נקרא "התפרצות/התלקחות הגידול" Tumor Flare והוא נובע מהדרך המורכבת שבה משפיעים ה-LHRH Analogs על הסדרת ייצור האנדרוגנים. כאשר ניתנים ה-LHRH Analogs בפעם הראשונה גובר ייצור הטסטוסטרון לפרק זמן קצר לפני שהוא פוחת ויורד לרמות נמוכות מאד. אם קיימות גרורות בעצמות עמוד-השדרה, אפילו גדילה זמנית של הגידול יכולה להפעיל לחץ על חוט השדרה ולגרום לכאבים או לשיתוק. ניתן למנוע את התלקחות/התפרצות הגידול על ידי מתן אנטי-אנדרוגנים בצירוף LHRH analogs.

1.3.  טיפול בתכשירים המצמצמים את רמת דיהידרוטסטוסטרון בגוף

®Proscar או ® Avodart

הורמון הטסטוסטרון הופך, בשלב מסוים להורמון הנקרא דיהידרוטסטוסטרון             ( DHT ). מחקרים מסוימים מראים כי DHT גורם להאצת התפשטות תאי סרטן הערמונית בגוף באופן מהיר יותר ונמרץ יותר פי כמה מאשר הטסטוסטרון במצבו המקורי. Proscar  או  Avodartודומיו מונעים מהורמון הטסטוסטרון להפוך ל-DHT ובכך מונעים את תרומתו השלילית של ה-DHT להאצת התפשטות המחלה.

לעיתים האונקולוג מורה שימוש בשלושת התכשירים קזודקס זולדקס ופרוסקאר במשולב. טכניקה זו נקראת  Triple Hormone Blockade   כלומר חסימה הורמונאלית משולשת.

תופעות לוואי בעקבות הטיפול ההורמונאלי מקו ראשון– חולים המטופלים תקופה ארוכה בטיפולים הורמונאליים עשויים לסבול ממגוון רב של תופעות לוואי. יש לציין כי לא כל תופעות הלוואי מתקיימות במידה שווה אצל כל אחד ואחד מהמטופלים. לעיתים אחד סובל מתופעה מסוימת ומטופל שני לא חש בה כלל.

להלן הרשימה:

♦    איבוד החשק המיני (הלבידו)

♦    איבוד כח הגברא

♦    התכווצות הפין

♦    איבוד מסת השריר

♦    בריחת סידן מהעצמות (אוסטאופרוזיס)

♦    גלי חום התוקפים במיוחד בזמן השינוי ההורמונאלי בגוף (הם כנראה מפסיקים לתקוף כאשר רמת הטסטוסטרון בגוף ירדה ורמתה  התייצבה).

♦    ירידה בזכרון, נטייה לשיכחה

♦    תשישות גופנית

♦    כאבים בפרקים

♦    עצירות ואו שלשולים

♦    עליה ברמת הסוכר בדם

♦    נטייה למצבי רוח

♦    שינויים בהתנהגות

חומר מומלץ לקריאה בקישורים הבאים:

http://www.prostate-cancer.org/education/andeprv/hormone.html

http://www.prostate-help.org/htside.html


1.4.  הפסקה זמנית של הטיפולים ההורמונאליים   –  (Intermittent hormonal therapy)

בגלל שלל תופעות הלוואי הנילוות לטיפול ההורמונאלי יש לבדוק עם האונקולוג אפשרות להפסקה זמנית או קבועה בטיפול ההורמונאלי לאחר זמן של כשנתיים בהם המחלה נמצאת בהפוגה (רמיסיה) וה-PSA באותו הזמן ברמה הנמוכה מ- 0.05 (UnDetectable PSA  או בקיצור UDPSA). במהלך אותו זמן יש למדוד בתדירות גבוהה (לטעמי אחת לחודש) את רמת ה- PSA במידה והוא מתחיל לעלות יש לחדש את הטיפול ההורמונאלי. רמת ה-PSA שבה המטופל יתחיל מחדש את הטיפול ההורמונאלי היא שאלת חשובה ביותר שעשויה להשפיע רבות על המשך המאבק במחלה. על החולה להשקיע בכך מחשבה מעמיקה כאשר על כף המאזניים היא איכות חיים טובה יותר בזמן של הפסקת הטיפול ההורמונאלי מול הסיכון בהתפרצות יותר אגרסיבית של המחלה אם החולה מחליט לתת ל PSA לטפס לערך גבוה יותר.

ערך וכתב: איצי באר

יולי 2009

אודות המחבר