הנה  סיכום קצר על הסיפור שלי עם הערמונית:

בגיל 55, במסגרת בדיקות דם שגרתיות לחלוטין שניתנו לי ע"י רופה המשפחה, אובחן שה-PSA שלי עלה ל-4.1 (לעומת 2.0 שנתיים קודם).

הרופא הפנה אותי לאורולוג ללא שום דחיפות, ולא ידעתי בכלל מה זה PSA.

לא היו לי שום תלונות או בעיות כלשהן בנושא של מתן שתן.

אחרי 3 חודשים, ביקרתי אצל אורולוג, שלא מצא שום דבר חשוד בבדיקה הרקטלית.

נשלחתי לבדיקת אולטרסאונד שהיתה גם כן תקינה, ולבדיקה חוזרת של PSA שעלה בינתיים ל-4.9.

האורולוג החליט לשלוח אותי לביופסיה – זה הפרוטוקול הרפואי, וזה לא הפתיע אותי כי הסתכלתי באינטרנט לפני, ואז הבנתי במה חושדים.

מכאן הדברים התקדמו מהר – תוצאות הביופסיה היו סרטן הערמונית עם גליזון 3+3=6.

התיעצתי עם מיטב המומחים בארץ, והמלצתם היתה לטובת הניתוח, למרות שלא שללו את אופציות הטיפול האחרות במקרה שלי.

שקלתי את הדברים בכובד ראש, גם תוך כדי שאיבת מידע באינטרנט והבנת תופעות הלוואי של כל הטיפולים, והחלטתי בשיתוף אישתי ללכת לפי המלצת המומחים – ניתוח רדיקלי.

הניתוח דורש 2 ימי אישפוז, שבוע עם קטטר, ולאחר כשבועיים הוצאת התפרים. אחרי זה ניתן לחזור בהדרגה לעבודה סדירה ולחיים רגילים.

בשנה הראשונה לאחר הניתוח, הכל היה בסדר – PSA מתחת ל-0.01 , ותופעות הלוואי הידועות הסתדרו די טוב עם הזמן.

שנה וחצי לאחר הניתוח, ה-PSA התחיל לעלות מ-0.02 ולאט לאט, שנתיים חצי אחרי הניתוח, להגיע עד לערכו הנוכחי 0.14.

כמובן שבהיבט המנטאלי, זה שינה אצלי הרבה דברים כמו שינוי בסידרי עדיפויות בחיים, התבוננות פנימית על הדברים הבאמת חשובים בחיים, ועוד…

אבל כל זה מלוווה בניסיון אישי להמשיך לתפקד בצורה מיטבית בכל תחומי החיים, ולהנות מהם כמה שיותר, וזה בהחלט אפשרי.

בחודשים האחרונים, התחלתי ליישם את עקרונות התזונה הנכונה והפעילות הגופנית ע"פ שיטת ד"ר אורניש, כפי שהוצגה ע"י ד"ר קרת ובספר של ד"ר דוד סרוון-שרייבר,

בלי לשכוח את המיץ ותמצית הרימונים, שיכולים לעזור לבלום את עלית ה-PSA ע"פ המחקרים האחרונים.

אני חושב שכל הדברים האלה יחד יכולים רק לעזור, לפחות לשיפור המצב הבריאותי הכללי.

זהו חברים, שנתיים וחצי לאחר הניתוח, אין לי ברירה אלא להשאר אופטימי, גם אם לפעמים בכלל לא פשוט.

אני מוכן לעזור לכל מי שרוצה במידע ספציפי שנובע מהמקרה שלי.

א.ש.

אודות המחבר