שמי ישראל אלטלף ואני בן 50. ליתר דיוק, 50 ושמונה חודשים.

מגיל 20 אני עושה בדיקות דם שגרתיות חצי שנתי, רק לוודא שהכול בסדר.

לפני שנה ושמונה חודשים התגלה אצלי בבדיקות דם שגרתיות רמות PSA גבוהות, בבדיקה הראשונה הערכים הגיעו ל – 37, בבדיקות דם בפעם השנייה והשלישיות הערכים הגיעו ל – 38. בהנחיית הרופאות הכלליות שלי עשיתי עוד 2 בדיקות דם שאיששו את התוצאות: חשד לסרטן הערמונית. באותם הרגעים לאחר הגילוי חשכו עיניי: סרטן? סרטן הערמונית? אני? מה פתאום? שהרי לא סבלתי משום כאבים, לא היו סימני דם בשתן, לא היה לי שום קושי בקיום יחסי מין.

מבדיקה ראשונית של אורולוג ברקטום התגלה שהכול תקין וזה הפנה אותי לבדיקה אצל אורולוג – כירוג מומחה. כאן התחיל המרוץ הבלתי נלאה. בחרתי בבית חולים "איכילוב" אישית לא מתחרט.

פגישה ראשונית עם ד"ר קרן- פז גל, אורולוג כירוג מומחה, לא הייתה קלה בלשון המעטה: הייתי מבולבל, לא ידעתי לאן אני הולך, הייתי טעון רגשית מאוד ואף פרצתי בבכי בפניו וכלפיו. כשנרגעתי, התנצלתי בפניו. למזלי הטוב, הוא הבין את המצב, למרות הדברים הקשים שהעליתי באוויר. מאז, יש לציין, שד"ר קרן – פז ליווה אותי יד ביד, לא ויתר לי כמו שאני לא ויתרתי לו.

בדיקת MRI, למרות שאני קלסטרופוב. בדיקה שגילתה שיש גוש חשוד בערמונית ועליי לעבור בדיקת ביופסיה MRI פיוז'ן משוכללת שלא נמצאת בסל הבריאות. כאן החלה המלחמה מול קופת החולים בכדי להשיג את טופס 17. מצד שני, כבר נקבעו לי יומיים אשפוז בבית חולים בשביל התהליך עצמו. חברת הביטוח עצמה שהייתה לי לא הייתה מוכנה בכלל לתת לי מידע לגבי זכויותיי האם אני זכאי בכלל, הסוכנים העבירו אותי מיד ליד: רק כשביטלתי את הביטוח חיים הפרטי שלי החלו לרדוף אחריי בכדי לשכנע אותי לא לבטל אבל כבר הייתי בתוך תהליך עצמו עמוק.

לאחר לחצים ואיומים על קופת החולים שלי אישרו לי טופס 17 לאשפוז לשם ביופסיה MRI פיוז'ן המשוכללת. אושפזתי ביום שבת ה – 2.2 וביום למחרת בשעה 07:00 בבוקר נכנסתי לתהליך בידיעה שד"ר קרן פז מבצע את הביופסיה. נרדמתי בשלווה ובשקט, כי ידעתי שאני בידיים טובות. כשהתעוררתי מההרדמה הכללית, כבר הייתי בחדר שלי בבית חולים מחובר לאינפוזיה והדבר הראשון שביקשתי זה ללכת לשירותים על מנת להשתין, סירבתי בתוקף להתפנות בכלי שהציעו לי. יותר מאוחר, אחת האחיות אמרה לי שמבחינתן זה היה סימן טוב שקמתי והטלתי שתן. נשארתי לעוד לילה בבית חולים.

למחרת כששוחררתי החלה ההמתנה לתוצאות הביופסיה. אכן, התוצאות לא איחרו להגיע: סרטן הערמונית, עם גליסין 3/4 שזו רמה בינונית. בפגישה עם האורולוג – כירוג שלי עמדו בפניי שתי אופציות: האחת, כריתת הערמונית שלא תבטיח החלמה של 100 אחוז ואם אני אחליט לעשות זאת עליי לקחת בחשבון שאהיה 3 חודשים בבית עם קטטר וגם לא וכל להביא ילדים לעולם, למרות היותי גיי. הדגש היה שאין 100% החלמה בכריתה ויש סיכוי שאני אצטרך לחזור ולעשות הקרנות. כשהאופציה השנייה הייתה, טיפול הורמונאלי וכעבור 3 חודשים טיפולי הקרנות שבופציה הזו יש סיכוי החלמה גבוהים מאוד.

כמובן, שבחרתי את האופציה השנייה. מה עוד שאני צעיר הגוף עשוי להגיב טוב מאוד לטיפול, בהתאם לרמה הבינונית של הסרטן שיש לי.הופנתי לאונקולוג בכיר, ד"ר סריד דוד.

הפגישה עם האונקולוג, ד"ר סריד, הייתה טובה ועניינית מאוד. זה ידע להסביר לי את התהליכים שעומדים לפניי: טיפול הורמולני, תוספי סידן וחשיבותן – מאחר וההקרנות דופקות במידה מסיימת את השלד – הקרנות, זריקות ELIGARD כל חצי שנה למשך 3 שנים. הוא המליץ לי לעשות בדיקות צפיפות עצם – שיצאו תקינות מאוד – ובדיקת גנטיקה. עוד בטרם להקרנות. עשיתי את כל הבדיקות וגיליתי שאני לא נשא של גן, למרות שסבתי נפטרה מסרטן השד ודודי נפטר מסרטן הריאות.

במשך 5 חודשים, לערך,  עברתי טיפול הורמונאלי והקרנות של 38 טיפולים בליווי של ד"ר יסמין נתן עוז, שגם איתה היה לי הסכם לא כתוב: היא לא מוותרת לי כמו שאני לא מוותר לה. היו רגעים של שבירה. היו רגעים שפשוט אמרתי לעצמי די לא מוכן להמשיך, כי בתכלס: כמה אפשר להגיע יום יום לבית חולים 5 ימים בשבוע ולראות מקרי סרטן אחרים לדעת לשתות מים בכמויות? מה גם שירדתי לחצי משרה, והרגשות השתוללו גם – נו, טוב, בגלל הטיפול ההורמונאלי.

יש לציין שמה שהחזיק אותי בכל הסיפור הזה היו 2 פרמטרים:

הפרמטר הראשון, כתיבה בבלוג שלי  "המטאור" שבו הוצאתי את כל התסכולים שלי:

הפרמטר השני, הרופאים שלי וצוות הרפואי שטיפל בי. ד"ר קרן-פז היה זמין בשבילי לכל שאלה, למרות היותו אונקולוג – כירוג מומחה והיה עליו עומס מטורף וד"ר נתן עוז, שעמדה לצידי ולצד כל מטופליה על כל שאלה ושאלה.

היום, אני אחרי טיפולי ההקרנות, שהסתיימו יומיים לפני צום יום כיפור, עד כמה שזה אירוני, ויום לפני הביקורת אצל ד"ר סריד האונקולוג שלי. להפתעתי הרבה ולהפתעתם הרבה של שלושת הרופאים שלי מבדיקות דם שערכתי רגע לפני הפגישה עם ד"ר סריד הראו את רמת הערכים בדם של ה – PSA שירדו פלאים ל – 0.05 כשהתחלתי את התהליך הערכים היו 52. כולנו התרגשנו ובכינו, כולל 2 הרופאות הכלליות שלי על צוות המזכירות שלהן, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את ד"ר סריד מתרגש כל כך על דמעות בעיניים ושומע בטלפון את ד"ר קרן פז מתרגש שלא לשמוע ולראות את ד"ר נתן-עוז מתרגשת וקופצת משמחה כמוני.

לסיכום, תרשו לי להמליץ לכם מספר המלצות לכל הגברים בגילי שאובחנו כחולי סרטן הערמונית:

  1. תשאלו את כל השאלות הרלוונטיות. תחקרו גם בגוגל ותצליבו את האינפורמציה מול הרופאים המקצועיים.
  2. תבקשו מהרופאים המקצועיים שמטפלים בכם שלא יוותרו לכם כמו שאתם לא תוותרו להם. זה יוצר קשר אמין וטוב ביניכם, סוג של מחויבות.
  3. תנהלו בלוג, יומן אישי. זה יעזור לכם לפרוק לחצים.
  4. תקיפו את עצמכם במשפחה תומכת וחברים תומכים. אצלי מחוץ לאימא שלי שתבדל לחיים ארוכים – שגם לה היה מאוד קשה רגשית – היו לי רק שני חברים שיכולתי לפרוק את ליבי בפניהם ושהם עזרו לי לשמור על אופטימיות.
  5. תשמרו על אופטימיות. אתם תבריאו. אתם חזקים.

 

 

 

אודות המחבר

צור נושא חדש